מפנקסיה של רותי אלון

שואבות המים《הכוונה לאפריקאיות הנושאות משקל על הראש》

המיומנות המדהימה שלהן שהן יודעות באופן סלקטיבי לא להרשות לקטע חוליות העורף להשתתף בגל המתניע את הגוף בהליכה.
מן העורף ולמטה השדרה, האגן, הרגליים כולם מתואמים להתפתל בגל שהוא מדחף הצעידה.
ארגון זה הוא ההיפך ממה שקורה בחיים הרגילים, ביחוד התרבותיים. אצל אדם בן התרבות שהגוף שלו עושה מינימום ושכח את התבונה להפעיל אותו בהרמוניה, הטורסו והרגליים נמנעים מפעילות וכשהם עובדים הם לא עוזרים אחד לשני בהרמוניה, וכל עשייתם נעשית בקושי (מלווה)
לעומת זאת העורף מתנדב לעשות הכל ולפצות על מחדל הגוף,
בחלוקת העבודה הלא פרופורציונית של בן התרבות העורף שנועד באנטומיה המקורית לתנועות דקות של סיום האיפוס על הכוונת, נשחק ומתייגע בתנועה גדולה מדי לגודלו שהוא מפעיל במאמץ נגד גוף שאינו משתף פעולה.
כששואבות המים מפנות את הראש לראות מה בצד
הן מפנות עם הראש גם את הכתפיים וחזית כל הגוף, כשהאף אינו חורג מקו עצם החזה
שום סחיטה יחסית בין החוליות אינה קורית.
העורף נשאר מנוטרל, מוגן, ושומר על כוח עמידותו.
לכן מתכונת שואבות המים ההופכת את היוצרות ומגבילה את העורף, מאפשרת תרופה נגד ההדרדרות התרבותית.
שואבות המים חייבות לעכב התפרקות בעורף כדי לשמור על שיווי משקל המשא על ראשן וכן למען שלום העורף, אם הן צריכות להסיט את מבטן הצידה, אם יפנו רק את הראש יש סכנה שחוליות העורף תסחטנה בעוצמת המשא הנוסף על הראש, תגרומנה נזק לעורף ותסכל את יכלתן לעמוד במשימת המשא על הראש.
*תאבדנה את הכוח והבטיחות.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Go up