אוסף רשימות-(מפנקסיה של רותי אלון)
פרנסיסקו וורלה פילוסוף ביולוגי
קראתי הרבה ספרים.
שמעתי את פרנסיסקו וורלה פילוסוף ביולוגי. תאוריות של באוס(?) ופזי.
זה לא מה שבהכרח מביא לדעת לעשות מה שאנחנו עושים.
אני בטוחה יותר מתמיד ששיפור המיומנות יביא לתושיות והאינטואיציות.
היכולת להתכוון לאדם אחר מתוך היותנו אנו אנושיים ובעלי נסיון של התמודדות.
מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעבוד על המיומנות ולהתאמן.
כמו שתאוריות של מוסיקה לא יעשו אותך רב אמן מנגן. צריך לקרוא וזה תענוג שהעולם מהדהד לדרך המחשבה שלך. שהמדע מתחיל לדעת שהפרספקטיבה של השלם נותנת את הרעיון לתיקון מקומי.
להביא אנשים להרגיש קצת יותר בשלום עם עצמם, זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעולם. תתחיל מעצמך.
《ללא כותרת》
אינטלגנציה צריכה להיות מאותגרת כדי להפעיל את הפוטנצאל שלה והיא צריכה להיות מאותגרת בהמצאת פתרונות כל הזמן. בקוטב הנגדי של יכולת המצאת פתרונות יעילים נמצאת התגובה האוטומטית של ההרגל.
ההרגל מבוסס על נסיון נרכש של פתרון ישן, שהצליח בשעתו והתקבע ע”י גישה חסכונית של שימוש חוזר ונשנה שאינו בהכרח הפתרון היעיל לכל המצבים השונים העולים בחיים.
האינטילגנציה ממציאה בכל עימות עם בעיה פתרון מקורי מחדש. היא אינה מוגבלת ע”י הדפוס השגרתי. יש לה יכולת עצמאית להריץ בעיה דרך מצבור נרחב של נתונים כדי למצוא פתרון יותר הולם.
ככל שמצבור הנתונים עשיר יותר ולא נמהר להנעל על פתרון של סיפוק חלקי, גדל הסיכוי שהמשא ומתן בבדיקת הניסוי והתעייה יגיע לתוצאה יותר מועילה.
ניסוי וטעייה היא שיטת ההשתפרות של ברירת האבולוציה. המודל המוצלח ששרד הוא תוצאה של תהליך ממושך המסנן החוצה מה שלא מצליח ומשאיר את המוצלח.
תהליך האינטילגנציה התנועתית מזכיר ללומד את השיטה המוכחת בטבע, במקום ללמד מתוך הצגת מוצר מוגמר, נכון, ידוע מראש שהלומד מתבקש לחקותו,
התהליך הטבעי מציע התנסות בשורת וריאציות של מצבים משתנים, שהלומד מבצע כל אחד מהם, ומזכירים לו לחוש את תגובתו האישית דרך היבטים שונים, מפעיל הערכת יעילות, מנסה וראציה אחרת, משווה, מעריך, שואל ומקשיב לתשובה, או פתוח לניסוי נוסף. כל זה קורה דרך תהליך לא מילולי, כשהמדריך הוא התחושה הפנימית , המניב גילוי מקורי של מסקנה זמנית.
《ללא כותרת》
… כשמתיחסים לכאב ומנסים לפתור ישיר
הטיפול נעשה חלק ממתכונת הכאב.
(כמו להחליט אני אעשה לילדים מה שאמא שלי לא עשתה).
לשפר את התפקוד הכללי האנושי המייטיב.
איזה היבט של תפקודו זמין לשיפור.
(ליצור מודל של תנועה אידיאלית איפה שאפשר).
דיפלומטיה נוירולוגית
הידברות עם המערכת האוטונומית מגיעה לשכנע את האורגניזם כשהיא מבינה את ההגיון האורגני ודרך פעולת לקיחת ההחלטות של התת מודע.
העקרון המנחה את התנהגות התת מודע איננו ההגיון והכוונה הרצונית אלא הוא כפוף לנסיונו והאסוציאציות שלו מן העבר.
קשה לתאר שהתת מודע ישתכנע ע”י כוונה רצונית מנומקת של האינטלקט. התת מודע יתנהג לפי לקחיו מנסיונו הוא, משפטיו הקדומים שהתוו את האסטרטגיות שלו.
הוא ימשיך במה שעבד בשבילו ויפסיק מה שקשור לפחד קיום. זהו העקרון שקידם את המוטציות באבולוציה.
שינויים לא באו ע”י ועדת שרים שכפתה החלטה לפי הבנתה על אנשים אחרים, החיים וההשרדות בהם החליטו.
בקונפליקט בין האינטלקט לתת מודע ינצח התת מודע.
ניצחון של האינטלקט כרוך בקושי רב, בסבל, בנזק ובאובדן חיוניות.
כדי לאפשר לאינטלקט לנצח צריך למנוע סיטואציה של קונפליקט.
זו הדרך היחידה לנטרל את הנטיה האוטונומית של התת מודע. זה כמו ליצור בראש ובראשונה יחסים טובים במקום להתחיל מיומרה לכפות על השני את דעתך, ולצפות שיתנהג לפי מה שאתה חושב שנכון.
כשאין קונפליקט התת מודע יירגע מתגובת היתר שלו, מהעיוות הניירוטי שבא להגן על משהו אולי אנכרוניסטי, שתקוע באסטרטגיה ובהחלטה קדם מבוגרת, קדם בשלה בשיקוליה הלא מלאים. ואז יש סיכוי שההגיון האורגני יתעשת ויחליט מחדש לפי מה שרלוונטי עכשיו, חפשי מתכתיבי ההסטוריה שלו.
את ביטול הקונפליקט אפשר להשיג ע”י שימוש בפרדוקס, במקום להתנגד להתנהגות אוטונומית מסוימת, במקום לנסות לחסום אותה- לעזור לה לעודד אותה, אז היא נרגעת ומפסיקה להשקיע את מעייניה העצומים, היונקים מצו ההשרדות נרגעים ממצב החירום וחוזרים לשקט שבו אפשר לשקול מחדש.
פלדנקרייז משתמש בפרדוקס כשהוא מכופף את הכפוף ומקצר את הקצר.
בדיפלומטיה נוירולוגית מעוותים את המעוות, אבל לא במקום שהוא קורה, אלא בקונטקסט מנותק, דומה אך לא זהה ושם קל לאורגניזם לראות את טעותו המיותרת.
מעתיקים את הסצנריו מן המציאות לתיאטרון פסיכודרמה שם אפשר לצפות בנוחיות, להתרגש בפחות חירום השרדותי מאשר בהרגל היום יומי, מספיק לפחות כדי להרשות למושג אחד להתבהר, לתפוס פרספקטיבה יותר מלאה.
זוהי אותה איסטרטגיית הפרדוקס בה השתמש מילטון אריקסון כשהוא רפא נער שמרטיב את המיטה ע”י שיבטיח להרטיב בכוונה פעמיים כל לילה.
זוהי אותה אסטרטגית הפרדוקס שהעבירה את אבי בשלום דרך התקפת לב כשהוא בקש את עצמו למות בעקבות מחלה ממארת.
אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם. אז אולי יהיו סיכויים שיקשיבו לך. מקודם יחסים טובים, ללא הקפצת תגובות חריפות, במקום דריש ספציפית שמעוררת את ההיפך.
לכן אם אני נסחפת להתמרמרות, לכעס שחוזר ועולה בי עם רשימת האשמות החוזרות על עצמן שוב ושוב- אני אומרת לעצמי עכשיו אני אכעס ואני מנסה להשתדל לכעוס היטב והכעס נמס.
זוהי אותה אסטרטגיה שחיים אומר לאם מודאגת על בנה בלבנון- למלא כל יום דף שלם בלכתוב את הדאגות הכי נוראיות.
דיפלומטיה זה לשוחח במתק שפתיים, בלתת הרגשה של כבוד והסכמה כדי לא להקפיץ את השני להתגוננות ולהתנהגות הניירוטית החרשת.
בדיפלומטיה נוירולוגית זה לא לעשות מניפולציה כדי לפתות מישהו לעשות משהו שטוב לי ולא לו, אלא כאן המניפולציה כדי שהאורגניזם עצמו ישקול מחדש ויחליט למען האינטרסים שלו עצמו, מתוך הנחת יסוד ששם בפנים יש ידע מולד מה תומך בחיים, אנחנו רק הסוכן שמאפשר מצב החלטה נאור.
זהו ההבדל בין לתקן פגיעה או להניב למידה פנימית.
אני לא מתנגדת למילה טיפול.
תרפיה טובה משתמשת לפעמים גם בגלולות אבל בעיקר סומכת על הבהרה, הבנה, גישוש בתנאים תומכים לניטרול הצורך בתגובות הרסניות.
תרפיה טובה היא גם למידה.
לפי המושג המקובל למידה הוא מצב שיש מורה משכיל ותלמיד בור, והמורה שופך את הידע מכלי לכלי.
המושג הרגיל בחברה לא כל כך נותן את הרעיון של התמורה הפנימית, עדכון עצמוני של המסקנה השגרתית. ואני לא בטוחה שהמילה שיעור יותר טובה מאשר טיפול. טיפול יותר מרמז על תהליך משא ומתן בשיתוף, בהתחשבות במשוב מאשר המושג החברתי המקובל ללמידה.
עד שהעולם יהיה מוכן למושג של למידה אורגנית אני לא מתנגדת למילה טיפול.
כשם שאנחנו פוגשים את התלמיד ברמתו הוא ומשם מסיירים אפשרויות לאופציות נרחבות יותר, כך עלינו לפגוש את הציבור במונחיו ומושגיו כדי להגיע אל נכונותו לשמוע ולהתחיל.
כל כך יצירתי ואישי. אפילו אם אומרים לך מה ואיך כשאתה עושה זה מרגיש שלך.העברת זאת דרך המערכת שלך, כמו אבקת פרחים לדבש.
אבל הגבולות שלנו מאוד מוחלטים ע”י המבנה האנושי וההפעלה שלו כפי שסונן ע”י האבולוציה והתרבות.
פלדנקרייז מדע או אומנות
אם מדע זה מחקר התבוננות בחיים ביקום במטרה לשפרם, פלדנקרייז הוא מדע המדעים. מדע המצאת ההצלחה השיפור.
משה מציע מפתח אבל למדע קשה לקבל תוצאה שאינה ברת ניבוי, תוצאה שמתקבלת ע”י סיור ווריאציות, תוצאה שלא מורכבת בכוונה תחילה בפיקוח אינטלקטואלי אלא באה מבפנים, ספונטנית.
אף פעם לא אותה תוצאה.
אפשר להשיג אותה תוצאה בהרבה דרכים שונות, וכל פעם אחרת.
אנחנו מדברים אל התת מודע. האורגניזם.
אנחנו הסוכן המקשר המגרה אותו להתעורר לעשות את פעולתו כפי שיכול היה לעשות.
רק כשהתוצאה באה מהרבדים העמוקים של התת מודע יש לה ערך.
לתקן למישהו עמידה לא יעבוד. כי התת מודע עובד על המערכת השלמה ויודע להרכיב בהרמוניה.
התיקון האינטלקטואלי מקומי, ואפילו אם יביא בחשבון יותר מרכיבים (אף פעם לא יוכל לדעת את כולם) זה ירגיש מאולץ.
……
האמצע שלנו הוא סוביקטיבי טהור.
הערכה פנימית, הקשבה לתחושה, משא ומתן בין האתגר לאפשרי, לנוח, הפעלת הפקולטה של רעיונות פעולה לא מילוליים, הברקות של פתרונות, התחברות לכשרון ארגון שמציג את התוצאה מבלי שיודעים להסביר.
למדע אולי אין דפוסים להחשיב את התהליך הזה של סיור פתוח….
הלמידה האנושית שאנחנו מדברים עליה היא לא תרבותית, היא גרוי מנגנון שאין לנו שליטה עליו ורק הוא יודע לחתור לפתרונות יעילים ….
למידה שעצם המוטיבציה שלה היא הרווח.
מה שפגוע זה לא שריר או מפרק אלא ההתפשרות, השכחה, הויתור על אופטימזם ביולוגי.
וכל העבודה לעורר מנגנון שהיה מיועד לנווט ונרדם.
למידה של האדם את עצמו. אין קיצור דרך העבודה שלנו להחזיק לאדם מראה. כשהוא רואה הוא ישתפר ספונטנית.
המנגנון לא פועל כי ההרגלים ממוסדים. פלסטיות. פלדנקרייז הוא האקלים הממיס את הפלסטיות ומאפשר לתת לה צורה מחדש, כמו צורף זהב, שתתגבש ושאפשר יהיה שוב לפתוח אותה לשינוי.
תהליך קבוע של שינוי.
של כל ההחלטות הלא בוגרות.
כדי להיות מסוגל להרגיש אדם אחר צריך להיות מעורב אישית. לא בדיקת מעבדה וממצאים מעבר לשולחן. האם המדע מוכן לזה.
